החלטה בתיק בש"א 163478/08

1.         בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף, מחמת התיישנות, שיהוי, ובטענה ולפיה התביעה       נוגדת את כללי מעשה בית דין, מניעות ותביעה טורדנית וקנטרנית.

2.         התביעה בתיק דנן הוגשה ע"י התובעת, אמו ויורשתו של המנוח, בשם עזבון המנוח             (להלן: "המשיבה").

עפ"י כתב התביעה, ביום 15.8.1984 חתם המנוח על הסכם עם פמר חברה לבניה ועבודות ציבוריות בע"מ (להלן: "פמר"), במסגרתו רכש קוטג' הידוע כגוש 40003 מגרש 42-45 ברח' ששת הימים באילת. 

            לטענת המשיבה, הנתבע (להלן: "המבקש") אשר טיפל בעסקת הרכישה ע"י המנוח,             התרשל ברישום הזכויות על שם המנוח ובעטיה של רשלנות זו הורה ביהמ"ש המחוזי   בב"ש בפסה"ד שניתן בת.א. 3223/98 מיום 9.12.2001, על מימוש משכון שיצרה פמר       לטובת בנק דיסקונט, ובמהלך 2003 מכר בנק דיסקונט את הקוטג' בכינוס נכסים    והמשיבה איבדה זכויותיה בנכס.  לפיכך, נגרם למשיבה נזק בגין אובדן הקוטג' בסך 1,000,000 ש"ח.

3.         תמצית טענות המבקש:

א)         קיום הנזק הנטען  היה ידוע לפחות משנת 1998 ואין מונים את מרוץ ההתיישנות מיום  מתן פסה"ד בת.א.  3223/98 המכריז על מצב משפטי, אלא מיום התהוות המצב המשפטי, דהינו, מיום רישום המשכון, 25.10.89, או לכל המאוחר, מיום הגשת התביעה למימוש המשכון         (14.1.98) או מיום הגשת תביעת המשיבה לסעד הצהרתי (11.8.98).   

כמו כן, בע"א 1097/06 ישנה קביעה חלוטה כי המשיבה יודעת על הליכי המימוש כבר מינואר 1998.            

ב)         התביעה הוגשה בשיהוי רב - המשיבה היתה מודעת לטענות הבנק בדבר זכויותיו הגוברות בנכס, וחרף זאת לא נקטה כל פעולה מצדה, לרבות העובדה כי מיום מתן פסה"ד בת.א. 3223/98 חלפו מעל 6 שנים.

            השיהוי שינה את מצבו של המבקש לרעה וגרם לו לנזק ראייתי בלתי הפיך.

ג)          למשיבה ידיעה ממשית בדבר מלוא העובדות, לכל המוקדם בעת הגשת התביעה לסעד הצהרתי בשנת 1998. בנסיבות אלה, יש לראות בחלוף הזמן ובהשתהותה של המשיבה משום ויתור ומניעות.

ד)         התביעה טורדנית וקנטרנית ומוגשת מטעמים זרים.

4.         תמצית טענות המשיבה:

א)         המועד בו נתגבש נזקו של המשיב ובו עמדו בידיו כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס   תביעתו לזכותו בסעד המבוקש במסגרת תביעה זו - פיצוי כספי בגין אובדן הדירה,  הינו מועד מתן פסק הדין בת.א. 3223/98,  אשר קבע את עדיפותו של בנק דיסקונט.

המשיב החזיק בדירה ונהנה מפירותיה והיא הפיקה לו תועלת כלכלית. רק לאחר מועד מתן פסה"ד הופסקה תועלת כלכלית זו, העומדת בבסיס תביעת הרשלנות כנגד המבקש.            

ב)         טענת שיהוי אינה מצדיקה סילוק התובענה על הסף, אלא לכל היותר, דחייתה לאחר שמיעת הראיות.  

5.         בתשובה לתגובה מוסיף המבקש וטוען, כי מועד גילוי הנזק הנטען ע"י המשיבה חל בשנת     1998, כשנוהלו הליכים עם הבנק.

            גם אם במועד הנ"ל עדיין הנזק אינו התגבש במלוא היקפו, לשיטתה של המשיבה, אזי         מירוץ ההתיישנות יחל עם גילוי הנזק הראשוני.

            הנזק הנטען והמוכחש הוא "אובדן" זכות הקנין בדירה, שכאמור, ידוע למשיבה לפחות       משנת 1998.

6.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להידחות      מהנימוקים כדלקמן: